06:58 29/06/2017 | ה׳ בתמוז ה׳תשע״ז‎
המייל האדום

פוסט שמשמיע את זעקת אנשי ההצלה: “אין לי בעיה לתת טיפול לערבים – אבל למחבלים?”

ה׳ בטבת ה׳תשע״ו
מנדי ריזל | 0
צילום : ארכיון

 

ההחלטה של ועדת האתיקה הרפואית לבטל את נוהל “עניי עירך” מעסיקה מאז פורסם הדבר את כוחות ההצלה – הפראמדיקים, החובשים והמתנדבים בשטח, לצד הרופאים במרכזים הרפואיים.

נוהל “עניי עירך” נקבע לפני שבע שנים וקבע כי באירועי טרור יש לטפל ראשית כל בפצוע היהודי, גם אם חומרת פציעתו קלה יותר מזו של המחבל. בעקבות הלינץ’ שנערך בבאר שבע במהגר הבלתי חוקי מאריתראה, הפטום זרהום, הוחלט על ביטול הנוהל.

כלומר: מעתה יטופל קודם כל המחבל, אם הוא פצוע בצורה קשה יותר, ורק אחר כך הפצוע היהודי. השיקול היחיד, לפי ההוראה, יהיה מצבו של הפצוע.

ההחלטה עוררה זעם רב בקרב רופאים. כך למשל הפרופסור אסא כשר, חתן פרס ישראל ומחבר “רוח צה”ל” טוען כי “אי אפשר להגיד שהשיקולים צריכים להיות רק רפואיים. זה לא בא בחשבון. נניח שיש שני פצועים קשה. אחד קצת יותר קשה מהשני, אבל הקשה יותר הוא המחבל. תטפל בו, ורק אחר כך בקורבן הטרור? לא מתקבל על הדעת. בזירת פיגוע חורגים מהשיקולים הרפואיים הטהורים, וכך ראוי שיהיה. ונניח שבמקרה כזה, של שני פצועים, נפגע הטרור נפטר לאחר שהרופא לא הספיק לטפל בו – נבוא למשפחה ונגיד לה שאנחנו מצטערים, כי לא הייתה ברירה אלא לטפל קודם במחבל?’ זה אבסורד, על פניו. היה צריך לקבוע כללים מדויקים יותר לטיפול רפואי באירועי טרור, ולא להשאיר את ההחלטה לרופא”.

 

69fed24a-274d-4221-b1c0-ba8c0706e5a2

 

דוד חגולי הוא אושיית רשת. בפוסט כואב הוא פרסם טור ארוך פרי עטו, כביכול בעיני פראמדיק של מד”א.

“אני פרמדיק במד״א, ובדיוק כמו כל הפראמדיקים והחובשים, גם אותי עדכנו בהחלטה החדשה של וועדת האתיקה הרפואית. צריך לטפל בפצועים לפי מידת הפציעה שלהם, אפילו אם הם מחבלים’.

זאת אומרת, שאם יש מחבל פצוע קשה, ויהודי שנפצע מאותו מחבל הוא פצוע בינוני, אני צריך לטפל קודם במחבל האכזר, ולהשאיר את היהודי החף מפשע לסבול.

״זה מחדל!” – צעקתי בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע. אבל כל מי שהיה מוכן לשמוע, לא היה צריך שכנוע, מהסיבה הפשוטה, שהוא היה בדיוק כמוני – משוכנע.

קיוויתי שאני לא אצטרך לחוות סיטואציה כזו. כשרק חשבתי על האפשרות לטפל במחבל, עלתה בי תחושת קבס, והיה בא לי להקיא את נשמתי.

בכל פעם שרצתי בדרכי למקום פיגוע, שפתי היו ממלמלות פרק תהילים, ״בבקשה אלוקים, תעשה שאני לא אצטרך לטפל במחבל״. הייתי מבקש.

ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא גזען.

אין לי בעיה לתת טיפול רפואי לערבים, אבל למחבלים?

מחבלים זה כבר סיפור אחר לגמרי.

על האפשרות שבה אני אצטרך לטפל במחבל במקום ביהודי שנפצע ממנו – אפילו לא רציתי לחשוב.
קיויתי שאני לעולם לא אעמוד בסיטואציה כזו.

●  ●  ●

תקוות לחוד, ומציאות לחוד.

זה קרה כשעמדתי בתחנה, מחכה לחבר שיבוא לאסוף אותי, פתאום מכונית מיצובישי לבנה סטתה מהכביש, עלתה על המדרכה, ודרסה אנשים מהתחנה שניצבה ממול.

בשנייה הראשונה לא הבנתי מה קרה, הוא נהג שיכור, זו תאונה? ובשניה השנייה הבנתי – זה כנראה פיגוע.

הנהג הדורס יצא מהרכב, הסכין ביד שלו, והמבט הרצחני בעיניים שלו, הוכיחו שצדקתי – הוא מחבל.
קפאתי, לא ידעתי מה לעשות, ״לברוח? לנסות להגן על הנשים והילדים? החיים של מי יותר חשובים לי?״ שאלתי את עצמי.

אבל מסתבר שלא כולם קופאים כמוני במצבי לחץ, יש אנשים שלא מאבדים עשתונות.
אדם מזוקן עם כיפה סרוגה שלף במהירות נשק, וירה במחבל, *בום* *בום* *בום* שמעתי שלוש יריות רועשות, שלאחריהן ראיתי את המחבל נופל או יותר נכון מתמוטט לרצפה כשגופו רופס.

״אתה יודע להגיש עזרה ראשונה, אתה חובש מוסמך, עכשיו תורך. אל תקפא ותאבד עשתונות, תפעל בקור רוח בדיוק כמו המזוקן חובש הכיפה הסרוגה״. אמר לי קול בראש שלי.

הקשבתי לו, רצתי במהירות, וחציתי את הכביש.

ופתאום הבנתי את גודל הדילמה, המחבל שספג שלושה כדורים בבטנו, לא ישרוד אם אני לא אעצור לו את הדימום במהירות, ומצד שני, יש יהודי, שגם הוא במצב קשה, אומנם קשה פחות, הוא לא איבד כזו כמות דם כמו שהמחבל איבד, אבל אם אני אטפל במחבל, הוא כנראה ימות עד שכוחות ההצלה יגיעו – דילמה.

לפעול לפי החוק, או לפי ההגיון, המצפון, והרגש האנושי?

החלטתי לפעול לפי הרגש האנושי שלי, טיפלתי ביהודי, והצלתי את חייו.

עד שהגיעו כוחות ההצלה – המחבל כבר מת.

●  ●  ●

כל הנוכחים בזירת הפיגוע, היו יהודים, למעט המחבל. לא חשבתי שמישהו מהם ילשין ויספר שטיפלתי קודם ביהודי למרות שהמחבל היה במצב יותר קשה – אבל טעיתי.

בין הנוכחים בזירת האירוע, היה שמאלני, ולא סתם שמאלני, אלא שמאלני קיצוני מפעילי ‘בצלם’.

כשהוא התלונן בפני השוטרים שהגיעו לזירת האירוע, על כך שעברתי על חוק האתיקה הרפואית הם נפנפו אותו.

אבל אז הוא הראה להם את הסרטון שהוא צילם, והסביר להם שהוא פעיל ׳בצלם׳, ואם הם לא ייקחו את התלונה שלו ברצינות, הוא יפרסם את הסרטון ברשת העולמית  – ואף יתלונן עליהם  במח״ש שהם לא ביצעו את עבודתם.

השוטרים נבהלו, והחליטו לעצור אותי.

●  ●  ●

היום נשפטתי, השופט שהחליט לעשות ממני דוגמא ל”מה קורה כשאנשי הרפואה לא פועלים לפי כללי האתיקה הרפואית”, גזר עלי 5 שנות מאסר.

5  שנים אני צריך לשבת בכלא!!

ובגלל מה?

בגלל שעשיתי את המעשה הנכון, והצלתי יהודי חף-מפשע, על חשבון חייו של מחבל אכזר שניסה לרצוח אותו, ולא היה מהסס לרצוח גם אותי ואותך?

מערכת המשפט, כן זו שאמורה לפעול למען הצדק, מוציאה תחת ידיה פסק דין כל-כך לא צודק!

והכל בגלל מי?

בגלל כמה רופאים שמאלנים שקבעו את כללי האתיקה הרפואית, והחליטו שאם מחבל נפצע יותר קשה מהאזרח שהוא פגע בו, צריך לטפל קודם במחבל.

זה מחדל!

ואני במשך 5 שנים אצטרך לשלם את מחירו של המחדל הזה.

אני מבקש ממכם, בבקשה תעזרו לי, בואו נגיש כולנו עתירה לשינוי החוק האבסורדי הזה, תעזרו לי לקום מהישיבה הממושכת בכלא שהמדינה מתכננת לי.

לא, אל תעשו את זה רק בשבילי, תעשו את זה (גם) בשבילכם!

״איך בדיוק זה בשבילכם?״ אתם בטח תוהים לעצמכם, אז אני אסביר לכם.

את/ה הבחור/ה שעכשיו קורא/ת את הפוסט הזה, יכול/ה להיות היום או מחר (חס וחלילה) חלק מהפצועים בפיגוע, אולי המצב שלכם יהיה קשה, אבל המצב של המחבל שפצע אתכם, יהיה יותר קשה.
החובשים שיגיעו לזירת האירוע, יטפלו קודם במחבל…ולכם יכול להיגרם נזק בלתי-הפיך, ואולי אפילו סופני…

מבינים למה זה (גם) בשבילכם?

אז תעזרו לי, תעזרו לי לעזור לכם, תעזרו לי, כדי שדבר כזה לא יקרה לכם, או לקרובי משפחתכם.

אתם רופאים, פראמדיקים, חובשים, או מתנדבים בארגוני ההצלה? יש לכם דעה בעניין? בעד? נגד? כתבו לנו ונפרסם! Redmail@INnews.co.i