19:23 20/11/2017 | ב׳ בכסלו ה׳תשע״ח‎
המייל האדום

עד כמה גדול איום ה-S400 על ישראל? ● פרשנות

כ״ה בשבט ה׳תשע״ו
מנדי ריזל | 0

השבוע חשף ‘מכון פישר’ צילומי לוויין שנעשו בימים האחרונים, באמצעות לווייני “ארוס”. המדובר בזוג לווינים מסחריים בעלי רזולוציה גבוהה יחסית, מתוצרת התעשיה האווירית (המצלמה מתוצרת אל-אופ), אשר ניתן לרכוש את תצלומיהם מחברת אימאג’סאט. לווינים אלו מספקים צילומים באיכות גבוהה, וביחד עם סדרת לוויני אופק, מאפשרים לישראל לעקוב מגובה רב אחרי הנעשה במוקדי ענין מרוחקים, ללא צורך בשליחת מטוסי צילום במשימות מסוכנות, תוך חדירה למרחב האווירי של מדינות עוינות.

על פי הצילומים שחשף המכון, ניכרת התרחבות משמעותית בפריסת הכח הרוסי בסוריה. מטוסי קרב נוספים, מדגמים חדישים, התווספו למטוסים הקיימים, ומערכת הגנה אווירית נוספת מסוג פנציר 22-SA נפרסה אף היא בשטח בסיס חיל האוויר חמימים שבאזור לטקיה, בו מרוכז עיקר הכח האווירי הרוסי.

מערכת ה 22-SA מתוצרת רוסיה מיועדת בדרך כלל להגנת מטרות בעלות ערך גבוה, הפרוסות על פני שטח מצומצם. מערכת זו נחשבת למערכת הנ”מ החדישה ביותר לטווח קצר-בינוני שבארסנל הרוסי והיא בעלת יכולות גבוהות בהגנה מול מטוסים ומסוקים, ואף נגד מטרות קשות ליירוט כמו כלי טיס הנעים בגובה נמוך-נמוך מאוד, כלי טייס בלתי מאויישים קטנים, ואפילו טילי שיוט וטילים מונחים, שיכולים לסכן את מטוסי הקרב הרוסים ואת מערכת ה 400S המוצבים בבסיס. הפריסה הנוכחית של מערכת ה 22-SA לצידה של מערכת הנ”מ האסטרטגית מדגם 400S נועדה גם להשלים את יכולות הכיסוי האווירי של המערכת הגדולה יותר, שנחשבת אף היא למתקדמת ביותר מסוגה ברוסיה, ומיועדת בעיקר לטווח בינוני-ארוך.

פריסה זו, ביחד עם ההודעה הרוסית הרשמית מהיום, על שליחתם של מטוסי הקרב סוחוי 35, שהינם מטוסי הקרב החדישים ביותר בחיל האוויר הרוסי, מעידים על החשיבות הגדולה שרואה פוטין במערכה בסוריה, ועל נכונותה של רוסיה להמשיך ולהשקיע משאבים רבים במערכה זו, על אף עלותה הכלכלית הגדולה, ולמרות המשבר הכלכלי המחריף ברוסיה. כמו כן, פריסת מטוסי הקרב ומערכות הנ”מ החדישות ביותר, מגיעה על רקע העימות המתמשך עם טורקיה שהחל לאחר הפלת מטוס הקרב הרוסי שחדר לשטח טורקיה לפני כחודשיים.

העימות הרוסי-טורקי

עימות זה הביא את רוסיה להטיל סנקציות שונות על טורקיה, לנתק חלק מקשרי המסחר והתיירות, ואף להפסיק את פרויקט הענק להקמת כורים גרעיניים בטורקיה (דבר מבורך לכשעצמו עבור ישראל, שירחיק את טורקיה מהגשמת חזונה הגרעיני). רוסיה גם תגברה את כוחה הצבאי בסוריה לאחר ההפלה, פרסה מטוסי יירוט חדישים נוספים, והחישה בזריזות את מערכת ה 400S, שהיא בעלת יכולות כיסוי מכ”מי ויירוט לטווחים של מאות ק”מ, על מנת לספק הגנה למטוסי התקיפה שהיא מפעילה, ולאיים על פעילותו של חיל האוויר הטורקי.

בנוסף לכך, ביום שבת (כ’ שבט / 30.1.16) חדר שוב מטוס קרב רוסי לשטח טורקיה. אולם, במה שנראה כהפקת לקחים רוסית מהאירוע הקודם, הפעם היה זה מטוס קרב חדיש בעל יכולות הגנה עצמית גבוהות ויכולות יירוט מדגם סוחוי 34 (בניגוד לפעם הקודמת שבה חדר מטוס תקיפה מדגם סוחוי 24, שהינו ישן יותר, נעדר יכולות יירוט, ועם יכולת הגנה עצמית נמוכה). כמו כן סביר להניח, שמטוסי יירוט נוספים פטרלו באזור (בשטח סוריה), ושהאירוע לווה גם בכוננות מוגברת של מערכות ה 400S וה 22-SA, ובפעילות של מערכות לוחמה אלקטרונית ומודיעין ובקרה אוויריים (רוסיה פרסה גם מערכות כאלו בסוריה).

איום על ישראל?

יש לציין כי בניגוד למערכות נ”מ רוסיות ישנות יותר, שמצויות לרוב בצבא הסורי, שניתן לשבש את יכולותיהן באמצעות לוחמה אלקטרונית, סייבר, ואמצעים נוספים – תחומים שבהם לישראל יש יכולות מתקדמות מאוד – הרי שלמערכות הנ”מ החדישות הנ”ל ישנה עמידות גבוהה מאוד מול אמצעי נגד אלקטרוניים. כמו כן, למערכת ה-400S טווח ארוך במיוחד, שיכול לאיים חלילה על התנועה האווירית אפילו במרכז הארץ.

חשוב להדגיש כי הפריסה הרוסית אינה מכוונת נגד ישראל, והיא נועדה לתמוך במשטר ובצבא הסורי הקורסים, ומאז הפלת המטוס הרוסי גם להפגנת כוח מול טורקיה. יחד עם זאת, פריסה זו מנוגדת לאינטרס הישראלי, משום שהיא מחזקת סוריה ואת “ציר הרשע” (איראן-סוריה-חיזבאללה), והיא גם מטילה מגבלות על הפעילות של חיל האוויר (וגם של חיל הים ויחידות נוספות). זוהי הסיבה לטיסתו של ראש-הממשלה נתניהו לרוסיה, עם תחילת המעורבות הרוסית, ולהקמת מנגנון התיאום בין שתי המדינות, שבו נוטלים חלק סגני הרמטכ”ל של צה”ל ושל הצבא הרוסי.

הפריסה מהווה איום מסוים גם בהיבט של השגת מודיעין על ישראל (אם כי, לאידך גיסא, גם ישראל יכולה ליהנות מפריסתן של מערכות נ”מ מתקדמות באזורנו, משום שכך ניתן לאסוף מידע רב ערך, ולהיערך לעימות עתידי עם מערכות אלו במידה ויסופקו לאיראן).

חשוב לציין שלמרות הפריסה של מערכות הנ”מ החדישות, הרי שעל פי פרסומים זרים, חיל האוויר הישראלי תקף בחודשים האחרונים מספר פעמים בשטח סוריה ולבנון, גם במקומות שנמצאים תחת הכיסוי המכ”מי של המערכות הרוסיות, ולמרות הפעילות האווירית הרוסית הנרחבת באזור. ישראל, ככל הנראה, עומדת בתוקף על זכותה למנוע העברת אמל”ח מתקדם לחיזבאללה, וטוב שכך.

אבישי אפרגון, הוא פרשן לענייני צבא ובטחון ובוגר יחידות מסווגות בענף המודיעין. avishayifargon@gmail.com