04:01 28/05/2017 | ג׳ בסיון ה׳תשע״ז‎
המייל האדום

“אסון הכרמל הוא ‘יום הכיפורים’ של מערך הכיבוי”

כ״ו בכסלו ה׳תשע״ו
מנדי ריזל | 1

 

“הייתי בבית החדש. בחצר. פתאום קיבלתי טלפון ושמעתי רק זעקה אחת: ‘בא!'”, כך פותח אורי צ’ובוטרו, דובר תחנת חיפה ודובר מחוז חוף בשירותי הכיבוי, את מה שהוא זוכר מחג החנוכה לפני חמש שנים, במה שקיבל לימים את הכינוי “אסון הכרמל”.

כמי שהתחנה שלו חולשת על אזור הכרמל, הוא זינק לאוטו ושעט לכיוון תחנת הכיבוי הקרובה – בטבעון. “ברגעים כאלה אתה לא שואל שאלות. פשוט מתייצב. זה די נדיר, אבל זה יכול להתרחש פעם-פעמיים בשנה”.

“הייתי רחוק מבית אורן, ושמעתי בקשר את רגעי האימה. אני זוכר שאמרו שאוטובוס עולה באש; בהתחלה לא ידעו כמה אנשים יש שם, מי הם, ומה בדיוק אירע. שמעתי גם בקשר את אחד הכבאים אומר שאין לו אוויר ושהאש סוגרת מכל הכיוונים. הבנתי שהמצב גרוע. זה משפט שלא שומעים כל יום. זה משפט שכבאי שומע אולי פעם בחיים. מזעזע”.

250px-Mount_Carmel_forest_fire10

את הכבאים שהשתתפו בפעילות בית אורן עצמה בלתי אפשרי לדובב. הנחנו להם, לבקשתו. “הם מסרבים לחזור לשעות הקשות ההן. זו טראומה מטורפת”, הוא מגן עליהם ומספר כי הם עברו בדיקות כדי לבדוק ולוודא שהנפש שלהם מסוגלת להתמודד עם המראות הקשים מאוד שחזו עיניהם. “כולם, ללא יוצא מן הכלל, ממשיכים בשירות. אף אחד לא אמר ‘אני עוזב, זה לא בשבילי'”, הוא מתגאה בהם.

במשך ארבע יממות תמימות עמד צ’ובוטרו ונאבק באש. עייף אך נחוש, הוא עמד לצד אחיו – לוחמי האש – וניסה להיאבק בלהבות האדירות שכאילו סירבו להיכנע. “פה ושם חטפתי תנומה על הקרקע או בתוך כבאית, אבל זה היה לדקות בודדות. אני לא יודע איך החזקנו שם מעמד ארבע יממות. היו לנו, הכבאים, כוחות על-אנושיים שם”, משחז צ’ובוטרו.

הלקח מהאסון הנוראי ההוא, שגבה את חייהם של 44 אנשי שירות בתי הסוהר, כבאים ושוטרים, נלמד היטב. יש עוד מה לשפר, אך מספר שינויים חשובים התחוללו מאז:

3f21d972-f512-4b91-8b2a-414cdddcc3a5

“האירוע הזה הוא ‘יום הכיפורים’ של מערך הכבאות בישראל. משהו שגרם לשינו בתפיסה ובחשיבה; זה קו השבר שלאחריו דבר לא ידמה למה שהיה. אני חושב שאסון הכרמל הוא ‘תורת הלחימה’ של כל לוחם אש חדש. בראש ובראשונה, הלקח הראשון מהאסון הוא ההקמה של ‘הרשות הארצית לכבאות והצלה’. עד אז היו 24 איגודים שונים שהיו כפופים לרשות המוניציפאלית. כיום זו רשות אחת, עם רשויות, ונציב עם סמכויות בראשה – הוא המפקד העליון של שירותי הכבאות בארץ. מתחתיו בנויים שבעה מחוזות, עם מפקד מחוז, מטה וחלוקת מבצעים מוגדרת”.

נקודה שנייה היא הקמתה של טייסת הכיבוי: “בדצמבר 2010 מה שעמד לרשותנו זה סוג של ‘שכירי חרב’ – חברות פרטיות שהעמידו מטוסים עם חומרים מעכבי בעירה והיו מזעיקים אותם בהתאם לצורך. כיום יש טייסת עם 14 מטוסים, שאופיינו, נרכשו, אובזרו ועומדים אך ורק לכיבוי שריפות. כל ייעודם הוא זה. הטייסת הזו פרוסה בצורה שמרגע הקריאה תוך שש דקות יש באוויר צמד מטוסים ראשון”.

הלקח השלישי שהופק מאז הוא ” קיצור זמן תגובה בזכות פריסת התחנות, הבעיה קטנה בהרבה. אמר פעם מישהו חכם ששריפה אפשר לכבות באמצעות כוס מים – השאלה מתי אתה שופך אותה. ברשות הארצית לכבאות והצלה מיפו את הארץ וראו היכן נדרש בנייה של תחנות נוספות, כדי לקצר את המענה. מאז הוקמה הרשות, נבנו עשר תחנות חדשות, ארבע מהן במחוז חוף שרלוונטי לאזור השריפה הגדולה בכרמל, ו-13 תחנות נוספות כרגע בשלבי בנייה שונים ויש עוד כמה תחנות בשלבי תכנון. סך הכול יש היום בישראל כ-130 תחנות כיבוי.

בנושא בניין כוח האדם אומר אורי כי “ב-2010 היו 1,200 לוחמי אש מקצועיים והיום יש 1,720 לוחמים, ו-200 נמצאים בקורסים. אנחנו בעיצומם של שלושה מחזורים ובמחצית הראשונה של 2016 המערך ימנה 1,900 לוחמי אש מקצועיים”.

ויש שינוי גם ברכבי הכיבוי: “במרוצת חמש השנים האחרונות, מהשריפה, הצטיידנו ב-127 רכבי כיבוי מסוגים שונים – סער, מנופי גבהים, חילוץ, אספקת מים וכיוצא בזה. בנוסף, יש עוד כ-100 רכבים על-תקניים, שהם קצת יותר מבוגרים אבל עדיין משרתים נאמנה. בסך הכול מדובר על כ-460 רכבי כיבוי”.

????????????????????????????????????

נקודה נוספת שהוא מציין כהפקת לקחים מאסון הכרמל: “הוקמה ועדה שנקראת ‘ועדת יערות’ שתוקף סמכותה הוא מתקנות היערות. מדובר בגורם שבודק היכן היערות נושקים לבתי מגורים, ושם מתבצעת עבודה מקיפה של יצירת אזורי חיץ, הפרדה, פריצת דרכים למעבר רכבי כיבוי, הרחקת היער מבתים, פריסת תשתיות מים ועוד. זה תהליך שעולה כסף רב וכרוך לעיתים באי-הסכמות עם התושבים, אבל אין לנו מנוס אלא לפעול בצורה זו, כדי שמקרה בית-אורן לא ישוב על עצמו. למרבה המזל באסון הכרמל לא היו הרוגים בבתים, אבל לכל אחד ברור פוטנציאל הנזק במקרה כזה.

סוגיה נוספת שצצה בעקבות אסון הכרמל: “ביום האסון, היה בארץ מלאי של 20 קוב חומר מעכב בעירה, כיום אנחנו עם 1,400 קוב של חומר כזה; פי שבעים. זה הישג לא מבוטל”.

לסיכום הוא אומר: “בא נקווה שלא נצטרך להשתמש בכל האמצעים הללו, ושהם יהיו ‘לראותם בלבד'”.