06:59 27/02/2017 | א׳ באדר ה׳תשע״ז‎
המייל האדום

אובמה ספד לפרס: “הייתה לו היכולת לראות איך העולם צריך להראות”

כ״ז באלול ה׳תשע״ו
שרגא קורצוג | 0
צילום: לע"מ

“אין כבוד גדול יותר בשבילי להיות כאן בירושלים להיפרד מחברי שמעון פרס. הוא הראה לנו שצדק ותקווה הם בליבו של הרעיון הציוני”, כך החל את הספדו נשיא ארה”ב ברק אובמה לשמעון פרס. והמשיך, שמעון אמר פעם, שהמסר של היהודים לאנושות זה האמונה והראייה המוסרית. שמוסריות יכולה לשגשג בכל מצב, הראייה המוסרית של פרס הייתה שהעולם קיים כפי שהוא, תמיד הוא אמר שהוא הרגיש שהוא מוקף בים של כוחות עבים, סבו ביקש ממנו להישאר יהודי, הוא מצא את היעוד שלו, וזה היה משמעות חייו. מגיל צעיר שמעון היה עד לאכזריות האנושית. הייתה לו היכולת לראות את כל בני האדם, אפשר לו לראות לא רק את העולם הוא אלא גם איך העולם צריך להראות.

נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון ספד לנשיאה התשיעי של ישראל שמעון פרס ואמר כי הוא חלק עמו את הניסיונות להשיג שלום עם הפלסטינים. “פרס לא הפסיק לנסות להשיג שלום בר-קיימא”. עוד הוסיף קלינטון. הוא “עסק במחר ולא באתמול”. “הוא היה אופטימי, ידע מה הוא עושה כל הזמן ומעולם לא ויתר”.

אחד מן האבות המייסדים של מדינתנו, כך החל ראש הממשלה בנימין נתניהו את נאום ההפסד על שמעון פרס, אחד המנהיגים הדגולים שקמו לעמנו, מנהיג בעל שיעור קומה בעולמנו שמעון פרס המופלא, הגעתכם לכאן פנה נתניהו למנהיגי העולם, היא עדות לגדולתו של האיש, שמעון חי חיים מלאי משמעות, הוא ראה כל כך הרבה בחזון שלו, הוא היה איש עולם גדול, ישראל והעולם מבכים אותו יחד, אנחנו רואים תקווה במורשת שלו, פרס שזכה לא רק לתוחלת חיים אלא גם לתכלית חיים, בן לדור שיצא משיעבוד לחירות הכה שורש במולדת, אחז בחרב דוד להגן עליה. שמעון פעל רבות להבטיח את כוח המגן שלנו לדורות ועל כך נתונה לו תודת הדורות, ובמקביל עשה כל שביכולתו בכל רגע בחייו הבוגרים להשיג שלום עם שכננו.

נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין הספיד לשמעון פרס ואמר, אני מדבר אליך היום בפעם האחרונה, כנשיא אל נשיא, כפי שנהגת לומר כל פעם שנתת עצה טובה, אחינו האהוב, אחינו הבכור, אתה נאסף היום אל אבותיך, אל האדמה שכל כך אהבת, אך חלומותיך אינם נעלמים. ריבלין הוסיף: “שמעון, אודה ולא אבוש, ערב ראש השנה על מפתן קברך בחלקת גדולי האומה, גם סליחה צריך לבקש ממך. גם סליחה נבקש ממך. מותר היה לחלוק עליך, למתנגדים הייתה החובה להביע דעתם, אבל היו שנים, בהן נחצו קווים אדומים בין יריבות אידאולוגית לאמירות ומעשים שמקומם לא יכירם”.

אתם יודעים ממתי שמעון חבר טוב שלי? כך החל את הפסדו הסופר עמוס עוז ידידו הקרוב של שמעון פרס, אותו ביקש פרס שיספיד לו. מאז שגליתי את הסוד הכי כמוס ואינטימי שלו, והמשיך, לפני 40 שנה עמדנו אני ושמעון בקיבוץ חולדה בכניסה לחדר האוכל ורבנו שעות על עתיד וחזון המדינה, השיחה נמשכה ואט אט גליתי את הסוד הכי שמור של שמעון, סוד שמור יותר מהכור בדימונה, גליתי תמימות, תמימות שאינה ההיפך מחכמה, תמימות שממנה צומחים המעשים הגדולים, בשמעון היו שני סגולות שאינם יכולות לחיות יחד, מצד אחד כבוד עמוק למציאות, מצד שני דחף לוהט לשנות את המציאות וגם מה שנדיר יותר היא הנכונות הנפשית להשתנות.

“אני נפרדת היום משני אנשים, מפרס שמעון, שימון או כבודו, כלומר כבוד הנשיא, וממי שאימא קראה לו בוז’יק, ואני אבא, סבא וסבא רבא. כך החלה את הספדה צביה ולדן, בתו של הנשיא לשעבר שמעון פרס, פרס של המדינה, פרס של העם, פרס אזרח העולם – יספדו אחרים. אני אחלוק אתכם כמה רגעים פרטיים”. לדבריה, “העולם יזכור את פרס הנחוש, שלעולם איננו עוצר, שממשיך לרוץ למרות המכשולים והנפילות שבדרך. אני זוכרת אותו בשנה האחרונה בערבי שבת בביתנו. כשהוא הראשון לקום לקידוש, מחזיק בידו את הברכון עם שירי השבת, המודפס בגופן קטן, מפענח את מילות השירים דרך העדשות העבות של משקפיו. לא מדלג על אף מלה, שר במלוא הגרון”.

הזמר דוד ד’אור הוזמן לשיר במהלך ההלוויה, וזאת על פי בקשתו האישית של פרס אותה כתב בצוואתו לפני מותו, השיר אותו ביצע ד’אור, על פי בקשתו של פרס כמובן, הוא השיר ‘אבינו מלכנו’, שהיה השיר האהוב ביותר על הנשיא לשעבר. השיר הוא זכרון הילדות החזק ביותר שהיה לפרס מסבו, הרב צבי מלצר, שנרצח על־ידי הנאצים.